עלה מזה אתה והעם. כי אע"פ שמחלתי להם קצת העון לא מחלתי להם לגמרי כדי שאשרה שכינתי ביניהם. והזכיר להם: הארץ אשר נשבעתי. לומר בשביל המגפה שהביא עליהם ומחה קצת חטאתם נתרצה להם להזכיר להם זכות אבותם ושיקיים להם השבועה. ואמר:
אל ארץ זבת חלב ודבש. לומר שלא תשחת הארץ ולא תחניף תחת יושביה מפני חטאם ושיגרש כל ששה עממים שהבטיח מתחלה עליהם. ואמר דרך ריצוי: כי לא אעלה בקרבך. לטובתך פן אכלך בקשה עורפך והנה לישראל ב' פורעניות האחת שלא ישרה שכינתו והשני שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש האומות אבל לאחר שירשו את הארץ לא הבטיחם אפי' במלאך לעזור להם כי לכך הזכיר בדרך. ועל זה אמר:
וישמע העם הדבר הזה ויתאבלו וגו'. והשם מלא רחמים כאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר דרך רחמים:
אמור לבני ישראל. כי עד עתה הזכיר עמך והעם ועתה הזכירם בשמם החביב וצוה לאמר להם כי לטובתכם לא אעלה בקרבכם שלא אכלה אותם כרגע אבל הטיבו אשר עשו להנחם ולהתאבל על חטאתם וכן יעשו תמיד ואדעה מה אעשה להם כלומר אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם:הורד עדיך מעליך ויתנצלו בני ישראל את עדים. ואע"ג דלעיל כתיב ולא שתו וגו' י"מ כמו לא הסירו איש עדיו מעליו עד שנאמר להם הורד עדיך אז ויתנצלו בני ישראל עדים. וי"מ לא שתו הדבר אל לבם אלא איש עדיו עליו. וי"מ כי שני כתרים נתקשרו לכל אחד והם לא הסירו אלא כל אחד מהם האחד וזהו לא שתו איש עדיו עליו ואחר כך ויתנצלו את עדים מכל עדים שהי' להם: ומשה יקח את האהל. כתב רש"י ז"ל שזה הי' אחר יום הכפורים ונהג בו עד שהוקם המשכן וכו'. וכתב הרמב"ן ואינו נכון בעיני כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה ועוד כי כל זה עשה בעבור חטאת העגל כמו שדרשו רבותינו מנודה לרב מנודה לתלמיד ואם היתה הוצאת האהל אחר יום הכפורים כבר הי' הקב"ה וגם משה ברצון עם ישראל. אלא נראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו וממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם ועלה חל ההר והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם הזה והשם ענה אותו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ועתה לך נחה את העם והחל בהם את הנגף וצוהו לך עלה מזה אתה והעם והגיד לישראל ויתאבלו ויתנצלו את עדים אז ראה משה כי הדבר ארוך מאוד ולא ידע מה יהא בסופו ולקח האהל ונטה לו מחוץ למחנה שתהי' שכינה מדברת לו משם כי איננה שורה בקרב העם ואם יהי' האהל בקרב המחנה לא יהי לו הדבור משם והכתוב השלים לספר כל מה שפי' בעוד האהל שם עד שהוקם המשכן והוא מיום הכפורים עד אחד בניסן. על מה שפירש"י כאן שבי"ח בתמוז שרף העגל ודן החוטאים ועלה בי"ט בו קשה שאם לא נחשוב יום העלייה שלא היה לילו עמו כדאית' במס' שבת על מ' ימים הראשונים ורש"י הביאו לעיל אם כן חסר שני ימים שלא ישאר אלא י' מתמוז ול' מאב שביום ל' של אב ירד והרי מ' יום האמצעים ולמחרתו שהוא יום ראש חדש אלול עלה ואם אותו יום אינו בכלל בצרי להו תרי יומי שאין כאן אלא כ"ח מאלול שהוא חסר ולא תמנה יום הראשון שהוא יום העלייה וי' מתשרי ואף את"ל שבי"ח בתמוז עלה אם לא תמנה כל יום של עלייה חסר יום אחד ולא משכחת לה פ' יום מכוונים שכלו בי' בתשרי אם לא שנאמר שעלה בי"ט (בי"ח ?) בתמוז ונחשוב כל יום של עלייה:
ויהושע בן נון נער. כתב ר' אברהם יהושע חי ק"י שנים ואמרו רבותינו שז' שנים כיבשו ז' שנים חילק אם כן הי' בן נ"ו שנה וקורא אותו נער ופירושו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער. והרמב"ן כתב כי אין צריך כי כן דרך הלשון לקרוא כל משרת נער כי בעל השררה הוא האיש והמשרת לו נקרא נער. ומה שקרא בן נון בחירק פי' הרמב"ן הטעם לכבודו כי הי' הגדול בתלמידי משה רבינו וקורא בן נון כלומר הנבון כי אין נבון וחכם כמוהו. או יהי' ענינו יהושע שהבינה מוליד נון מלשון לפני שמש ינון שמו:
ויאמר משה ראה אתה אומר אלי. אמירה זו היתה בהר סיני כשעלה בי"ז (בי"ט. כצ"ל) בתמוז ולא הוצרך הכתוב לומר ויעל משה ויאמר וגו' כי כל עת היות הכבוד בהר סיני בידוע ששם היה הדבור: ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. פירש"י שאמרת לי הנה אנכי שולח מלאך לפניך אין זו הודעה שאין אני חפץ בו. וכתב הרמב"ן ואיננו נכון בלשון הפסוק ועוד כי למה יאמר לו זה עתה ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו וכי הי' מבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל אלא כך הענין הקב"ה אמר למשה ושלחתי לפניך מלאך ומשה אמר לו לא הודעתני מי הוא המלאך אשר תשלח עמי אם הוא המלאך הראשון ששמך בקרבו כאשר נאמר בפרשה של מעלה כי שמי בקרבו וזה פי' ואתה אמרת ידעתיך בשם שידעתני ורוממתני בשמך:
פני ילכו והנחותי לך. כתב הרמב"ן פירשו בו המפרשים אני בעצמי אלך ודומה לו פניך הולכים בקרב: אם אין פניך הולכים. פירש"י בזה אני חפץ כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה וחלילה שיאמר אם אין פניך הולכים אחרי שהבטיחו פני ילכו. ור' אברהם פי' כי השם אמר למשה אני בעצמי אלך והנחותי לך לבדך ומשה השיב אם אין פניך הולכים עם הגוי כולו אל תעלנו ולכך אמר אל תעלנו בלשון רבים. גם זה איננו נכון כי משה אמר תחלה לא הודעתני את אשר תשלח עמי בלשון יחיד והנה גם בעת רצון קודם החטא אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך לשון יחיד ואם תפרש שידבר עמו בשביל ישראל גם זה אמר בעבורם ועוד אם כן הי' משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו והנה הוא הי' רוצה במלאך שנאמר בו כי שמי בקרבו והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל שילך הוא בעצמו אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע סתרי התורה ע"כ. ואני למיעוט שכלי לא באתי עד הלום על כן לא כתבתי אלא מעט מדבריו מהם שאני מבין לפי פשוטם כי לא באה נפשי בסודם:
ויאמר הראני נא את כבודך. בקש שיראה כבוד השם במראה ממש באספקלריא המאירה וענהו השם אני אעביר כל טובי על פניך שתתבונן ותשיג כל טובי יותר מכל אדם אבל מראה הפנים אשר שאלת לא תוכל לראותו:
וקראתי בשם ה' לפניך. שאקרא לפניך השם הגדול שלא תוכל לראותו: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת אשר יחוננו וירוחמו בשמי. ואין פי' כי לא יראני אדם וחי שיראה אותו וימות אלא פי' כי טרם ישיג לראיי' תפרד נפשו מעליו כי אפי' במראות המלאכים כתיב במראה נהפכו צירי עלי:
